דליה רביקוביץ- דברים לזכרה עם תום שבעת ימי האבל

בשבחי השלווה
...בעוד ימים מאוד רבים
אמצא את שבקשה נפשי.
אמצא לי את שלוות נפשי
אמשיך שלווה תשעה קבין

ובעוד ימים מאוד רבים
ארחק מתועבת נפשי
ארחק מרעש אנשים
חֲמת פְּתָנים ועקרבים.

ובית מידות לי יִבָּנֶה
אם כה יתן לי אלהים
ואין יָתֵר בו וחָסֵר

בו אין קורא אף אין עונה
ועוף כָּנָף עליו יָהִים
ועוף כנף כבודו שער."
(כל השירים עד כה/ דליה רביקוביץ)

דליה רביקוביץ, גדולת המשוררות הישראליות, זוכת פרס ישראל לשנת 1088, מתה ב- 21.8.05 , טו באב תשס"ה בגיל 69. מותה היכה בהלם את אוהבי השירה.
,שיריה היו ישרים, עוצמתיים, חושניים, כתובים בעברית גבוהה עשירה, רבת רבדים ובעלת ניחוח מקראי.
ספרי שירתה התקבלו בארץ באהבה. היא נמנתה עם משוררי שנות ה- 50 וה- 60
היתמות והדיכאון ליוו אותה כמעט כל חייה.

היא נולדה בתל אביב ב- 1936. בגיל ש התייתמה מאביה, ואוהדן זה השפיע על נפשה הרכה והעדינה והיווה בסיס רחב לכתיבתה.
בעקבות התייתמותה מאביה עברה המשפחת לקיבוץ גבע, שם גדלה כילדת חוץ. מגיל 13 גדלה במשפחות אומנות עד לגיוסה לצבא. שירתה בצה"ל שירות קצר, ולמדה ספרות באוניברסיטה העברית.
כל שנותיה היו מאבק כנגד דיכאון קשה שלא הצליחה לעמוד כנגדו.
היא הבינה את מהות הסבל , והיה בה חיבור בין האישה והמשוררת.
הדמות העיקרית שהעריצה היתה של רחל, ואכן כתבה שיר "כמו רחל" שבו הזדהתה עם רחל המקראית שייחלה למנוחה הגדולה ולמותה מיד לאחר שחוותה את רגע הלידה שלה.

"לפתע צוח התינוק
ובא יעקב אל האהל
אך רחל אינה מרגישה
עדנה שוטפת את פניה
וראשה.

מנוחה גדולה ירדה עליה.
נשמת אפה שוב לא תרעיד נוצה.
הניחו אותה בין אבני הרים
ולא הספידוה.
למות כמו רחל
אני רוצה. "
מתוך "תהום קורא"

כתבה: דליה גרין, רכזת הספרות, תיכון בליך