ערב מגמת מוזיקה

בית ספר תיכון. לימודים. שגרה. מבחנים. הפסקות. מורים. תלמידים.

נדמה לי כי בשביל רוב האנשים, המילה "מוזיקה" לא תהיה דווקא המילה הראשונה שיחשבו עליה בהקשר של לימודים בבית הספר.
אני יודע שאני, לא עשיתי את הקישור בין בית ספר ובין מוזיקה כשהייתי תלמיד. בדיוק להפך, אצלי אלה היו שני עולמות מנוגדים: מצד אחד – המוזיקה,
שהייתה מאז ומתמיד כל עולמי והעסיקה אותי כל הזמן ובכל מקום; מצד שני – בית הספר, שהפריע למוזיקה לקרות.

מה פתאום אני צריך לקום בבוקר ולעסוק במשך שעות בכל יום בנושאים שמעניינים אותי פחות ממוזיקה? אלה היו המחשבות שלי אז.

אבל יש תלמידים שאצלם העולמות הללו לא רק מתחברים באיזון ובהצלחה, אלא אפילו נעשים בטבעיות.
תלמידי מגמת המוזיקה חיים ונושמים מוזיקה כחלק משגרת היום בבית הספר.
גם שם יש שיעורי בית ומבחנים. אך בנוסף הם מקבלים משהו שאני לא קיבלתי: הזדמנות להראות ולהשמיע את מיטב כשרונם על הבמה,
מול קהל גדול, תומך ומפרגן. מעבר לכל שיעורי התאוריה ותולדות המוזיקה, ההופעות האלה, הן שעושות את ההבדל.

שנת הלימודים הגיעה לאמצעה, ואחד משיאי השנה מגיע ממש עכשיו – ערבי מגמת המוזיקה ב"בליך".
ערב אחר ערב של מגוון עשיר בצלילים, בסגנונות ובצבעים בהשתתפות כל 60 תלמידי המגמה.
העבודה המאומצת של התלמידים ושל המורים באה לידי ביטוי בשלמותה. סוף סוף כולם יכולים להיווכח במו אוזניהם ועיניהם במה שאנחנו עושים כל השנה!

ההרכבים השונים עולים לבמה בזה אחר זה, הגיטרה מחליפה את החליל, התופים משתלבים עם הפסנתר, הכינור משלים את החצוצרה,
והתלמידים שעסוקים ביום יום בכל כך הרבה נושאים (חלקם חשובים יותר וחלקם פחות) מתגלים פתאום כמוזיקאים אמתיים – ברגע האמת הכול נדחק הצדה לטובת המוזיקה.
ואז רואים את הניצוץ הזה. הסיבה שבגללה כולם נמצאים יחד באותו המקום.

אין לי מילים לתאר את הסיפוק ואת הגאווה שאני חש כלפי תלמידי המגמה במהלך הימים הללו.
כל הלחץ מתפוצץ ומזדקק לרגעים קסומים וטהורים של אהבת המוזיקה.
אחר כך מחיאות הכפיים נפסקות, אורות הבמה כבים, וכולם חוזרים לחיי השגרה. עד הפעם הבאה.