טקס יום הזכרון ליצחק רבין תשע"ז

 

יצחק רבין – דברים לזכרו - 2016:

בארבעה בנובמבר 1995, לפני 21 שנים, נפל דבר במדינת ישראל.

בארבעה בנובמבר 1995 עמדה הדמוקרטיה הישראלית למבחן.

יש יגידו שהדמוקרטיה נסדקה, הרי מישהו, משהם, לא כבדו את כללי המשחק הדמוקרטי וניסו... ניסו להפר, ניסו לערער מערך שלם של ערכים עליהם נשענת הדמוקרטיה.

אנו זוכרים היום שבמדינת ישראל לפני 21 שנים נרצח ראש ממשלה ויחד עמו נפגע העם כולו.

נפגעה הדמוקרטיה הישראלית... ושרדה.

יאיר לפיד כתב השבוע:
" עשרים ואחת שנים עברו ועדיין הוויכוח נמשך: מהי מורשת רבין? מלחמת ששת הימים? מבצע אנטבה? הסכמי אוסלו? החשש מהרצח הפוליטי הבא? אני מניח שלכל אחד יש תשובה משלו, אבל יש קו משותף שמחבר את ההיסטוריה הפרטית של יצחק רבין עם ההיסטוריה הלאומית שלנו: היכולת לקבל החלטות שישנו את המציאות...  במלחמה או בשלום, שום דבר לא יקרה מעצמו. עלינו ללכת ולגרום לזה לקרות".

יצחק רבין נולד אל תוך "המדינה שבדרך".

הוא נולד, אל תוך מציאות, שבה היישוב היהודי בא"י נאבק במטרה להקים כאן מדינה יהודית עצמאית וריבונית, דמוקרטית ופלורליסטית, שתהיה למקלט לעם היהודי המפוזר בכל חלקי תבל.

רבין הצטרף למאבק הזה בעודו נער, ומאז השתתף בכל מלחמות ישראל. הוא לחם במלחמת-השחרור כמפקד חטיבת הראל, שלחמה בהרי ירושלים והבטיחה את היותה של ירושלים בירת-ישראל.

כמעט עשרים שנים אח"כ, היה רבין לרמטכ"ל הניצחון במלחמת ששת הימים, המלחמה הקצרה ביותר שידענו, אך בד בבד עם זאת, גם הניצחון המפואר ביותר בתולדות צה"ל.

האיש הזה, שידע  לשאת חרב, הכיר גם בחשיבותו של השלום לעתידה של המדינה היקרה הזו שלנו.

ולכן, בהיותו ראש ממשלת-ישראל, חתר רבין בנחישות ובעיקשות לשלום עם שכנינו, זאת למרות האיבה הגלויה והסמויה, הקיימת בינינו ובינם, ולמרות התהום הפעורה בינינו מבחינה תרבותית, לאומית ודתית.

הרי שלום עושים עם אויבים!

רבין היה מגדלור של תבונה ואנושיות לישראלים רבים, והערכים בהם דבק – הם הערכים שלאורם חונכנו בעבר, ולאורם אנחנו הולכים בהווה: ערכי כבוד האדם, סובלנות, רעות וקדושת החיים, היו לדידו של רבין אבני הראשה עליהם מתבססת מדינת ישראל ועליהם לא יכולה להיות פשרה.

לפני 21 שנה נרצח ראש ממשלה בישראל.

הוא לא נרצח ביום אחד. רוחות של שנאה ואלימות פוליטית רחשו בחברה והכינו את הקרקע לרצח הנתעב. היום, על הקרקע הזו, אנו עומדים. מבוגרים יותר, מפוכחים יותר אבל זוכרים. לאלו מאתנו שמבקשים לטשטש את זיכרון הרצח וללבות רוח אנטי-דמוקרטית בחברה שלנו נאמר- לא!

לא נסכים שיבקעו את החברה שלנו. לא ניתן יד לאלו המבקשים להפיץ את השנאה. אנחנו חברה אחת: דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים - לכולנו יש כאן מקום.

ישנן דרכים שונות להגיע אל היעד הנכסף הזה, ועל כך מותר וצריך להתווכח, אבל לא יכול להיות ספק באשר לחיוניות השמירה על ערכי הדמוקרטיה וכללי המשחק שלה.

לתמונות מהטקס לחץ כאן