טקס יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ז

 

לפני ימים ספורים שבנו מחגיגת-חג החרות.
חג המסמל את יציאת העם היהודי מעבדות במצרים לחרות בישראל. החג המסמל את הולדת האומה העברית, כפי שהיא מוכרת לכול מאז ועד היום.

אבל חג החרות הזה איננו יכול להשכיח מאיתנו, שלא שבנו אל השגרה המבורכה, אלא אל יום השואה. היום שנועד להזכיר לנו את שעשה לנו עמלק המודרני.

בכל דור ודור, כאז כן עתה, נתקל העם במדבר בעמלקים לסוגיהם ויכול היה להם,  ונצטווה לדורו ולדורות :"זכור את אשר עשה לך עמלק!"

ביום הזה, יום השואה אנחנו אנו נודרים. נודרים לא לשכוח.

כפי שכתב, המשורר העברי בן רוסיה, אברהם שלונסקי:

"על דעת עיני שראו את השכול

ועמסו זעקות על לבי השחוח

על דעת רחמי שהורוני למחול

עד באו ימים שאיימו מלסלוח

נדרתי הנדר: לזכור את הכול

לזכור -  ודבר לא לשכוח".

היום, ביום הזה ממש, אנו מעלים על נס הזיכרון את שעשו לנו הנאצים הגרמנים, גדולי-צוררי-ישראל  מאז ומעולם.
לא לבד הם היו שם, חברו אליהם גם אחרים.
מי בשתיקה ומי בפעילות יותר אקטיבית במכונת ההשמדה.

נזכור ולא נשכח, שאותו עולם שתק אז לנוכח רצח שישה מיליוני יהודים בשואה, ממשיך לשתוק גם היום לנוכח זוועות המתרחשות בעולם כולו וגם לא רחוק מאתנו.

לכל אלה ולדומיהם – לנו הייתה ויש תשובה אחת: אבותינו, ניצולי-השואה, שרידי-התופת,  הגיעו לכאן כדי להבטיח שלא עוד יעלה לנו כדבר הזה. שלא עוד יהיה מישהו שיבקש להשמידנו ולא יהיה לנו מענה לכך.

לכן, בעקבות השואה באה התקומה: תקומת-העם היהודי בארצו.

ארץ, מדינה, שהציבה לה מטרה: להבטיח כאן מקלט ומפלט לכל יהודי הרוצה או צריך זאת. להבטיח, שלא עוד יהיה יהודי נרדף בעולם, שלא תהיה לו מדינה, שתקלוט אותו בצרתו. לא עוד יהיו יהודים חסרי-אונים לנוכח שנאה תהומית, נטולת-רסן, הנושאת בחובה הרס וחורבן לעם.

 

אין לנו ארץ אחרת – בואו ונשמור עליה.

 

זהבית גולדמן

 

 

 

 

 

 

קישור לתמונות
https://goo.gl/photos/hmrooV53b8AS5TiA6