ברכת ההורים

ילדים יקרים שלנו,

אתם יוצאים למסע של החיים במנהרת הזמן, אל המקום בו רבים חרפו נפשם על מנת לזכות בחיים.
מסע בו תכבשו ברגליכם מקומות שאנשים קדושים וטהורים נהרגו על לא עוול בכפם רק בשל היותם יהודים.

אתם יוצאים למסע כדי לא לשכוח!

לא לשכוח את שנעשה לעם שלנו,
לראות במו עיניכם את הזוועות שעברו, להריח את הריחות, לעמוד מול מציאות קשה,
מול סבל בלתי מתואר להסתכל לאמת מול העיניים ולומר – לעולם לא עוד! עם ישראל חי! אל תסתכלו למטה,
אל תחפשו עפר ואפר, אלא הרימו עיניכם מעל פני האדמה ונסו לדמיין את אלפי ורבבות הנשמות הטהורות העומדות בטורים ארוכים לאורך פסי הרכבת ומנופפות אליכם את ידיהם בשלום, מצדיעות לכם, מחבקות ואוהבות אתכם, ילדים של עַם חופשי בארץ ישראל.
הילדים האלה שלא זכו לחיים, הם החלום ואתם התגשמותו,
הם באו מתוך המחנות ואתם הולכים למחנות הצבא במדינת ישראל, הם שמעו את שקשוק גלגלי רכבות המוות ואתם תשמעו את רכבת ישראל המסיעה חיילים,
הם שמעו קולות מטוסי האויב ורעש הפצצות תחת שמים אפורים ואתם תהיו טייסים השומרים על שמים כחולים ונקיים המאפשרים חיים בטוחים בארצנו.
לכן כשתתהלכו בין ובתוך מחנות ההשמדה זכרו את החיים.
החיים שניתנו לנו בזכות השורדים, כי שם, באדמת פולין הרוויה בדם יהודים ובדם בני משפחותינו,
תוכלו להבין את גודל האחריות שיש לכם בהמשך קיומה של מדינת ישראל ובאחדות העם היהודי. אם עד היום החיים במדינה יהודית נראו לכם ברורים מאליהם,
אחרי המסע יהיה לכם הרבה יותר ברור למה צריך צבא הגנה לישראל חזק ובלתי מנוצח, למה צריך לחנך לאהבת העם והמדינה ולמה חשוב ללמוד היסטוריה,
תנ"ך ומורשת יהודית. אנחנו יודעים כי המסע לפולין איננו מסע פשוט, אך אנו סמוכים ובטוחים שתתחשלו בזכותו ותתעצמו ממנו. תחוו כל רגע,
תקשיבו ותשמעו את הסיפורים גם אם הם מאוד קשים,
אבל הכי חשוב: תנפחו חזק את החזה, קחו אוויר, תזדקפו, תעמדו שם בגאווה, עם דגל המדינה שלנו והמנון "התקווה", ותהיו גאים שאתם יהודים, ישראלים.

וכשתחזרו לארץ יש לכם תפקיד חשוב: להעביר הלאה את לפיד הזיכרון, לבנות בישראל חברה טובה יותר, אנושית, חומלת, מגוננת על החלשים, רחומה וצודקת.
אסור לנו לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים כי לעם ששוכח את עברו, אין עתיד!
מחכים לכם בבית, מתגעגעים אליכם, מחזקים אתכם, תומכים וגאים בכם והכי הרבה אוהבים אתכם מאד מאד.

בשם הורי בית הספר – ורד בן-ארצי ועד הורים שכבתי אוגוסט 2017, אלול תשע"ז

"...ובמרוץ השליחים נותרתי לבד הלפיד עובר עכשיו מיד ליד,
קחו ממני הכל אני הסנה הבוער אתם תישארו כאן, כדי לספר..."