טקס יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ח

אתמול בערב, ערב הזיכרון לשואה ולגבורה, קיימנו בספריית ביה"ס בבית-ספרנו, מפגש הנקרא "זיכרון בסלון", מפגש המיועד כולו לשמיעת עדויות משורדי השואה לדורותיהם, מבחינת לזכור ולא לשכוח.
ואכן, השואה, המפץ הגדול הזה, הוא כולו זיכרון.
אנחנו בני-העם היהודי ידועים כבעלי-זיכרון היסטורי ארוך במיוחד. אנחנו הרי זוכרים את יציאת מצרים, ואת כל המאורעות, שקרו לנו במהלך דברי-הימים מאז ועד היום, כי כמו שאמר פאבל פרנקל בראשית מרד גטו ורשה: "אנחנו נמות בטרם עת, אך לא נידונו לאבדון. אנחנו נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית ממשיכה לחיות."
יש לנו נטייה לזלזל בהיסטוריה, בשעורי התנך, בכל מקצועות מדעי הרוח. רבות אני שומעת מתלמידים: זה לא רלבנטי לימים של היום... זה מיושן, אנחנו דור אחר, יש לנו מדינה, התקדמנו....
ואתם פונים אלינו לדור המבוגר ואומרים: "שחררו...."
אבל להיסטוריה יש דרך משלה להזכיר לנו את האירועים.
את השואה צריך לזכור ולעולם לא לשכוח! כדי שלעולם היא לא תקרה שוב.
ואין מדובר רק בנו ובעמנו. אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר את השואה, כי הלקח מהרצח הנתעב הזה של העם היהודי מלפני שבעים שלוש שנים לא נלמד, וגם בימים אלה מרססים ילדים ואזרחים בגז במטרה להכחידם ולהשמידם, וזה קורה קילומטרים אחדים מאיתנו בגבולנו הצפוני, ואין לדעת אם העולם ישתוק או יגיב!

היום אנחנו מרכינים את ראשינו לזכר שישה מיליוני היהודים, שנספו במלחמת העולם השנייה, בשואה, שהתחוללה על אדמת אירופה, ובמהלכה גרמניה הנאצית השתלטה על יבשת אירופה ועל חלקים גדולים מצפון אפריקה, ועשתה בהם כבתוך שלה. היא עשתה זאת בשם אידיאולוגיה, שהעלתה על נס את המפריד ואת המבליט, את המפצל ואת המפלג, ולא את המחבר והמכבד.
כולם היו שם: גברים ונשים, קשישים וקשישות, ילדים וילדות. על כולם נגזר למות, כי הם נולדו שונים, הם לא נולדו גרמנים בני הגזע הארי!
ומאז אפשר לספר גם על עוצמות הרשע, שחברו לשנאה היוקדת הזו, ושחררו את 'החיה שבאדם' שהובילה את מיליוני היהודים אל מותם!
עם מזוודה או שתיים, עם ילדים רעבים, עם קשישים צמאים למעט מים, כדי להשיב את רוחם – הם הגיעו לבירקנאו, לטרבלינקה, לסוביבור ולשאר אתרי-השמד, ולא ידעו, כי זוהי תחנתם האחרונה.
הם לא יכלו להגן על עצמם מול החיה הנאצית צמאת-הדם!
המלחמה נסתיימה, והשורדים המעטים, הניצולים הבודדים – עשו דרכם אל ארץ הצבי. אל ארץ ישראל.
קרועים, שבורים ויתומים הם הגיעו לכאן, במטרה אחת ברורה ונחרצת: להשתתף כאן בבניית-מדינה יהודית, שתהיה מקלט ומפלט לכל יהודי, שירצה לחיות בה או שיצטרך לחיות בה.
הם השתתפו במלחמת-השחרור, ובעקבותיה הם אכן השתתפו בבניית-המדינה המופלאה שקמה כאן והפכה למדינת-העם היהודי.

בעוד שבוע אנחנו נעמוד כאן בבוקר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. בערב של אותו היום נעמוד מחויכים ומאושרים ונחגוג את יום העצמאות השבעים להקמתה של מדינת-ישראל! נעמוד כאן גאים וזקופי-קומה, ונזכור, שאך לא מזמן, אך לפני שבעים ושלוש שנים – היה מצבנו שונה לחלוטין!
אנחנו זוכרים ויודעים היום, שלא תמיד היה העם הזה חופשי, ולא תמיד הייתה לו מדינה ריבונית, ולא תמיד יכול היה העם לעמוד זקוף, נושא נשק ולהגן על עצמו!
אנחנו כאן להבטיח, שתמיד נזכור את השואה, אבל גם לא נשכח את התקומה כהבטחה לקיומנו הנצחי!
קיום, התלוי רק בנו.

זהבית גולדמן

לתמונות מהטקס:
https://photos.app.goo.gl/1aZE0qNRWb6ePARw1